#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שנב. ואם היה הפשתן מחובר בקרקע ותלש כל שהוא זכה. וכי משום שתלש כל שהוא קנה כל השאר? 	"דמיירי דא""ל לך יפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה. רשב""ם פירש לך ועשה קבין חזקה בקרקע שיש בה פשתן, ע""י שתעקור ממנה מעט פשתן ובכך תיפה אותה ואף שאינך קונה את הקרקע עצמה ואף שהמעשה הוא במקצת מהקרקע קונים על ידו את כל הפשתן המחובר בה. והתוס' (ד""ה לך) פירשו שכוונת המוכר היא להשאיל ללוקח את הקרקע שתהיה כחצירו, וקונה את הפשתן שעליה בקנין חצר <sup>קצה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קצה.  והרשב""א כתב בדעת הרשב""ם שקונה בחזקה את הקרקע ואת הפשתן שעליה. והרשב""א עצמו פירש שבשכר יפוי הקרקע ובתנאי שיש בו שוה פרוטה קנה הקרקע ויקנה אגב הקרקע את כל מה שעליה .</span>"	בבא בתרא פז. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שנג. רבי יהודה אומר ערב שבת עם חשכה פטור. במה נחלקו ת""ק ור""י? "	"רשב""ם פירש שת""ק אמר שהחנוני אינו חייב להטיף לעולם דטרוד הוא ור' יהודה אמר דדוקא בערב שבת פטור מפני הטירדא אבל בשאר הימים אפילו חנוני חייב <sup>קצו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קצו.  והרשב""א הביא את גי' הר""ח שגרס איפכא ולפי רושו ת""ק אמר דחנוני לעולם חייב להטיף שלש טיפין ור' יהודה אמר שבע""ש פטור מפני הטירדא .</span>"	בבא בתרא פז:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שנד. הלוקח כלי מבית האומן ע""מ לבקרו ונאנס בידו חייב 1) מאיזה דין חייב 2) באלו תנאים 3) מה דינו משהחליט להחזירו 4) והאם שואל מדעת או שלא מדעת חייב להחזיר ליד הבעלים? "	"1) הרשב""ם (ד""ה והני מילי) כתב דהוי כלוקח א""נ כשואל. והתוס' (ד""ה הלוקח) כתבו שרש""י בב""מ פא,א כתב דהוי כלוקח וכן דעת ר""י, ולתוס' נראה שדינו כשואל.<br>2) שדמיו קצוב ופירש הרשב""ם כגון כלים קטנים שדרכם לעולם לתת במחיר קצוב <sup>קצז</sup>. ובדבר שהלוקחים קופצים עליו.<br>3) הרשב""ם (ד""ה חייב) כתב שחייב באונסין. ועי' בטור ובב""י חו""מ סוף סי' ר.<br>4) שואל מדעת חייב להחזיר ליד הבעלים. שואל שלא מדעת אם דינו כשואל אינו חייב להחזירה אלא למקום שנטל. ואם דינו כגזלן כתבו התוס' (ד""ה מר) שחייב להחזירה למקום המשתמר, ואם אינו משתמר חייב להחזירה ליד הבעלים.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קצז.  והרשב""א כתב שדוקא קיץ דמיה מפי המוכר, הא לאו הכי לא קנה, ואע""פ שמוכרים כיוצא בו בעיר בקצבה ידועה, דאכתי לא סמכא דעתייהו דילמא אין המוכר מתרצה בכך ואין הלוקח מתרצה בכך .</span>"	בבא בתרא פז: - פח. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שנה. אלו פירושים נאמרו מדוע לת""ק החנווני חייב על הצלוחית ולא אמרינן דאבידה מדעת היא כשמסרה האב לקטן? (4) "	רב הושעיא פירש שמדובר בבעל הבית שמוכר צלוחיות ושלח צלוחית ביד בנו שאם ירצה יקנה אותה, ונטלה החנווני מיד התינוק לבקרה אם היא שלמה, ובנטילתה קנאה מיד וכשמחזירה ליד התינוק הרי הוא כמשליכה לאיבוד.<br>רבה ורב יוסף פירשו שמדובר בחנווני שמוכר צלוחיות, ורבנן סברו שהאב שלח את הבן רק להודיע לחנווני ולא כדי שימסור לו ולכן חייב על הצלוחית.<br>אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין פירשו שמדובר בצלוחית המיוחדת למדוד בה, וכשנטלה החנווני כדי למדוד בה התחייב בשמירתה.<br>רבא ורב זירא פירשו שהחנווני נטל את הצלוחית כדי למדוד בה לאחרים, ורבנן סברו ששואל שלא מדעת גזלן הוי ובהשבה לידי הקטן אין החנווני יוצא ידי חובת השבה.	בבא בתרא פז: - פח.		
